עבור חולים כרוניים
מי שקרא את שני ספריו המצוינים של הרופא האמריקאי, ד"ר ג'ואל פורמן, "לאכול כדי לחיות" ו"ילדים עמידים", ודאי נתקל גם בספרו השלישי שראה אור בהוצאת פוקוס, "צום ואכילה לבריאות טובה" (2007). ספר זה פורסם במקורו כבר ב-1995. מכיוון שהוא מתמקד בביקורת על הרפואה הקונבנציונלית ובכלל זה על טיפולים רפואיים ספציפיים, ההתיישנות מהווה חיסרון בולט שלו.פורמן עוסק בצום מטעמים שונים לחלוטין מאלה שעשוי המושג לעורר במחשבה הפופולרית. בהחלט לא מדובר בטכניקת הרזיה או בסגפנות. תחת זאת, ובעקבות שיטתו של הרברט מ. שלטון (1985-1895), פורמן מציע לצום תחת השגחה רפואית הדוקה, כאמצעי לטיפול במחלות כרוניות, המהווה מרכיב טיפולי נקודתי במסגרת המעבר לאורח-חיים בריא יותר. רוב הספר עוסק בתזונה בריאה – דהיינו, לפי פורמן, תפריט המבוסס בעיקרו על מזון צמחי טרי או לאחר עיבוד מועט יחסית, כגון בישול ביתי. הצום מוצע רק כאמצעי טיפולי לחולים. פורמן ודאי היה שמח להגיע לקהל של צעירים שאינם סובלים מבעיות בריאות בולטות, אולם חלוקת הנושאים בספר מייעדת אותו בעיקר למבוגרים המנהלים אורח-חיים מערבי (ולמעשה אמריקאי) ממוצע, ומוטרדים מליקויים בריאותיים מתמשכים. הקהל הצעיר והבריא יותר יוכל ליהנות מההסברים הקולחים והמובנים להפליא על תפקודן הבריא והלקוי של מערכות גוף שונות, אך קהל זה יכול לוותר על "צום ואכילה לבריאות טובה" ולהסתפק בשני ספרי פורמן האחרים.
טבעי להיות בריא
לדעת פורמן, "המצב הטבעי של אדם הוא להיות בריא" (עמ' 23). למרות זאת, "הבריאות בעולם המערבי אינה הולכת ומשתפרת. למעשה, אנו לוקים ביותר מחלות" (עמ' 17). פורמן מסביר:"בעוד שהשיטות הטכנולוגיות המודרניות, כגון תרופות חדשות וטכניקות ניתוח חדישות (כמו הרחבה בעזרת בלון, או ניתוח מעקפים) שואפות לצמצם את התסמינים – הן אינן נוגעות בסיבות השורשיות למחלות, והחולים נעשים חולים יותר ויותר. לא מדובר בהיעדר טיפול רפואי הולם. מדובר בתזונה לקויה בצורה חמורה. באומרי תזונה לקויה, אני מתכוון לא לחוסר במזון או לחסרים של רכיבים תזונתיים, אלא לכך שהחברה שלנו כיום מורכבת מאנשים שהוזנו יתר על המידה והרעילו את עצמם על ידי מזונות עתירי שומן וחלבונים, שעברו תהליכי עיבוד רבים. תפריט עשיר זה מזיק לגוף שלנו ומכשיר את הקרקע לצמיחה של מחלות כרוניות ניווניות. הצום, כשמשלבים אותו עם תזונה מיטבית לפניו ולאחריו, מעניק הזדמנות למחוק את הנזק שנגרם לגוף כתוצאה מהתפריט העשיר של החברה המודרנית." (עמ' 18)
פורמן קושר בין תזונה טובה לבין צום, על בסיס ההנחה שבתנאים אלה מנגנוני הריפוי העצמי של הגוף פועלים במיטבם. הוא רואה ברעלים ובחומרים עודפים שנכנסים לגוף עם המזון את המקור העיקרי לבעיות בריאות; תזונה טובה מטילה על הגוף עומס מועט ומעודדת בקביעות ניקוי וריפוי עצמי, והצום (שתיית מים בלבד ללא אכילה) כאמצעי חירום, מפסיק זמנית את השקעת המשאבים הפנימית בעיכול ומאפשר סילוק אינטנסיבי של פסולת שנאגרה בגוף.