"צום ואכילה לבריאות טובה"

עבור חולים כרוניים

מי שקרא את שני ספריו המצוינים של הרופא האמריקאי, ד"ר ג'ואל פורמן, "לאכול כדי לחיות" ו"ילדים עמידים", ודאי נתקל גם בספרו השלישי שראה אור בהוצאת פוקוס, "צום ואכילה לבריאות טובה" (2007). ספר זה פורסם במקורו כבר ב-1995. מכיוון שהוא מתמקד בביקורת על הרפואה הקונבנציונלית ובכלל זה על טיפולים רפואיים ספציפיים, ההתיישנות מהווה חיסרון בולט שלו.

פורמן עוסק בצום מטעמים שונים לחלוטין מאלה שעשוי המושג לעורר במחשבה הפופולרית. בהחלט לא מדובר בטכניקת הרזיה או בסגפנות. תחת זאת, ובעקבות שיטתו של הרברט מ. שלטון (1985-1895), פורמן מציע לצום תחת השגחה רפואית הדוקה, כאמצעי לטיפול במחלות כרוניות, המהווה מרכיב טיפולי נקודתי במסגרת המעבר לאורח-חיים בריא יותר. רוב הספר עוסק בתזונה בריאה – דהיינו, לפי פורמן, תפריט המבוסס בעיקרו על מזון צמחי טרי או לאחר עיבוד מועט יחסית, כגון בישול ביתי. הצום מוצע רק כאמצעי טיפולי לחולים. פורמן ודאי היה שמח להגיע לקהל של צעירים שאינם סובלים מבעיות בריאות בולטות, אולם חלוקת הנושאים בספר מייעדת אותו בעיקר למבוגרים המנהלים אורח-חיים מערבי (ולמעשה אמריקאי) ממוצע, ומוטרדים מליקויים בריאותיים מתמשכים. הקהל הצעיר והבריא יותר יוכל ליהנות מההסברים הקולחים והמובנים להפליא על תפקודן הבריא והלקוי של מערכות גוף שונות, אך קהל זה יכול לוותר על "צום ואכילה לבריאות טובה" ולהסתפק בשני ספרי פורמן האחרים.

טבעי להיות בריא

לדעת פורמן, "המצב הטבעי של אדם הוא להיות בריא" (עמ' 23). למרות זאת, "הבריאות בעולם המערבי אינה הולכת ומשתפרת. למעשה, אנו לוקים ביותר מחלות" (עמ' 17). פורמן מסביר:


פורמן קושר בין תזונה טובה לבין צום, על בסיס ההנחה שבתנאים אלה מנגנוני הריפוי העצמי של הגוף פועלים במיטבם. הוא רואה ברעלים ובחומרים עודפים שנכנסים לגוף עם המזון את המקור העיקרי לבעיות בריאות; תזונה טובה מטילה על הגוף עומס מועט ומעודדת בקביעות ניקוי וריפוי עצמי, והצום (שתיית מים בלבד ללא אכילה) כאמצעי חירום, מפסיק זמנית את השקעת המשאבים הפנימית בעיכול ומאפשר סילוק אינטנסיבי של פסולת שנאגרה בגוף.

רעיון מרתיע?

מי שנתקל בכותרת הספר מבלי לקרוא אותו, עלול להירתע מהקישור בין תזונה טובה לבין צום. מדובר באתגר תדמיתי, שפורמן מנסה להתמודד איתו באמצעות בניית תדמית חלופית. הוא מאפיין את התזונה המערבית המקובלת – בשר, מוצרי חלב, ביצים, סוכר, שמן, קמח לבן, חומרים משמרים וכו' – בתור הרעלה מתמשכת, המובילה להרעלה נוספת באמצעות תרופות שמטפלות בסימפטום אחד בעודן מזיקות במקום אחר. פורמן מציע אפוא לאדם המערבי הממוצע מהפכה במשמעות של מזון ובריאות. מי שגדל על אמונות טפלות כגון "בשר נותן כוח" או "חלב נותן עצמות חזקות", ודאי יעדיף לקפוץ כמוצא שלל רב על כל חולשה או חולשה לכאורה במערך הטיעונים של פורמן ("אבל ניסיתי במשך חודשיים שלמים(!) לאכול לפי ההוראות של הדיאטנית בקופת חולים והכולסטרול שלי לא ירד!"). הפיתוי למצוא תירוצים לפסילת התזה כולה הוא גדול משום שהיא כה גורפת. הספר אינו מתאים אפוא ל"מתחילים", ואולי זוהי גם הסיבה לכך שבספריו הבאים התמקד פורמן בתזונה מיטבית בלבד. אולם מי שכבר נוטה לאכול מזון טבעוני בריא יחסית, או מי שנואש מאוזלת-היד של הרפואה הקונבנציונלית בטיפול בבעיה רפואית שהוא או יקיריו סובלים ממנה, עשוי להתייחס באופן רציונלי לטענות המוצגות בספר במקום לבטלן בגלל התדמית המאיימת של רעיון הצום.

קריאה זהירה

עד כמה הספר משכנע? כמו בספרים רפואיים-תזונתיים אחרים, לא קל לענות. פורמן כותב בבהירות סוחפת ומנמק רבות מטענותיו במחקרים ובניסיון קליני, אבל העיקרון המאחד בין הטענות הוא אמונתו בכוחות הריפוי הטבעיים של הגוף ובנזקי התזונה המערבית. דרושה קריאה זהירה מאוד כדי לזהות היכן מסתיימים הנתונים המוצקים ואיפה מובעת רק אמונה בעיקרון. רמת ההנמקה אינה אחידה, וקוראי הספר ייצאו מסופקים במידות שונות ביחס למחלות השונות שמטרידות אותם, ושנידונות בספר: טרשת העורקים, סוכרת מטיפוס 2, זאבת, השמנת-יתר, מחלת קרוהן, אלרגיות, תעוקת חזה, אסתמה, ספחת ועוד.