"ירוק לחיים"

המשפחה הנאה

ויקטוריה ואיגור בוטנקו היגרו בבגרותם מרוסיה לארצות-הברית והוקסמו משפע המזון המעובד בסופרמרקטים האמריקאיים. בראשית שנות ה-90 הפכו בני הזוג ושני ילדיהם, ואליה וסרגיי, לשבר-כלי רפואי. בין השאר, האב סבל מדלקת מפרקים כרונית ופעילות יתר של בלוטת התריס, האם – מהשמנה ומהפרעות בקצב הלב, הבת מאסתמה קשה והבן מסוכרת נעורים. ב-1994, לאחר שנואשו מאוזלת-ידה של הרפואה הקונבנציונלית, עברו בני המשפחה לטבעונאות (אכילת מזון צמחי לא מבושל).* שינוי התפריט בשילוב עם פעילות ספורטיבית הביאו לריפוי המשפחה מהמחלות הרבות. משפחת בוטנקו אף יצאה למסע רגלי בן חצי שנה בין גבול מקסיקו לגבול קנדה, כשהיא ניזונה בדרך בעיקר מליקוט צמחי בר. קורות ההחלמה והפיכת משפחת בוטנקו למודל של בריאות מתוארים בספרם Raw Family משנת 2000.

המצאת השייק הירוק

הספר "ירוק לחיים", שפורסם במקור בשנת 2005, מתחיל אחרי הנקודה שבה נגמר הספר הקודם. בוטנקו מספרת שאחרי שבע שנים של טבעונאות, "כל אחד מאתנו החל להרגיש כאילו הוא הגיע לנקודת עצירה כלשהי בתהליך הריפוי. במידה מסוימת, התחלנו להרגיש שמצבנו אפילו החל להתדרדר." (עמ' 24) תחושת כבדות ועייפות, חוסר עניין במזון, תשוקה למזונות אחרים ובעיות בריאות קלות – כל אלה הציקו למשפחת בוטנקו. מסתבר, שמשבר דומה מוכר לטבעונאים אחרים. ויקטוריה שבה לחפש תזונה מיטבית למשפחתה – והגיעה למסקנה שיש צורך בהגדלה דרמטית של כמות הירקות העליים במזון (חסה כהה, ארוגולה, עלי סלק, מנגולד, מיזונה, תרד, פטרוזיליה, כוסברה, סרפד וכו'). קידום הרעיון נתקל במבוי סתום מאחר שבני-הזוג בוטנקו סלדו מירקות עליים ואף התקשו ללעוס כמות גדולה של עלים. בוטנקו, בעקבות אן ויגמור, ניסתה לטחון עלים בבלנדר, והתוצאה גרמה לה בחילה. אז עלה בדעתה להוסיף למיץ הירוק בננות – וכך בא לעולם השייק הירוק, שלב חדש וטעים בתחום מזון הבריאות. אפשרויות השילוב בין עלים לפירות הן אינסופיות; הספר "ירוק לחיים" כולל 22 מתכונים כאלה – כולם פשוטים במיוחד (8-3 מרכיבים המעורבבים יחד בבלנדר).

ערבול לטובת עיכול

ריסוק העלים עם הפירות בבלנדר הניב שתי תוצאות: ראשית כל, הפירות המתוקים (בננה, מנגו, מלון, אפרסק, אגס וכו') השתלטו על הריח והטעם של השיק, והפכו אותו למשקה טעים לכל חיך, ובכלל זה ילדים קטנים ואנשים הרגילים לתפריט האמריקאי, עתיר המוצרים מן החי והמוצרים המעובדים. ושנית, הבלנדר ריסק את דפנות תאי העלים ושחרר את המרכיבים התזונתיים לעיכול קל. מאחר שאכילת תפריט המבוסס על מזונות מעובדים גורמת להתנוונות השרירים הנחוצים לריסוק דפנות התאים בלעיסה ולהיחלשות השיניים עצמן, עבודת הבלנדר מחליפה את הלעיסה. בנוסף לכך, ריסוק יסודי של העלים חיוני לספיגת המרכיבים התזונתיים ככל שרמת החומציות בקיבה חלשה יותר. החומצה המלחית שבקיבה חיונית לעיכול, ואדם שקיבתו אינה חומצית במידה מספקת, אינו קולט את המרכיבים התזונתיים וסובל ממחסורים ומהמוני מחלות שמתפתחות בעקבותיהם. עבור אנשים רבים, עלים שנלעסו אינם מתעכלים היטב בגלל חומציות פגומה בקיבה; אולם העלים המרוסקים בבלנדר מגיעים לקיבה בחתיכות זעירות ולכן הם מתעכלים גם כשרמת החומציות בקיבה מוגבלת.

לאחר שכל משפחת בוטנקו כתבה יחד ספר תזונה (מימין), כתבו הילדים, ואליה וסרגיי, שלושה ספרי תזונה נוספים.) 

מהם ירקות עליים

בוטנקו מסווגת ירקות עליים כקבוצת מזון נפרדת ומצביעה על כך שהתכונות התזונתיות-רפואיות של קבוצה זו לא נחקרו היטב כי העלים סווגו בחבילה אחת עם ירקות בעלי תכונות שונות לחלוטין. בכל הנוגע לשייקים, ירקות עליים משתלבים היטב עם פירות, בעוד שצירוף הפירות לירקות שורש עמילניים עלול לגרום תסיסה וגזים במערכת העיכול. מעבר לכך, ירקות עליים עשירים במרכיבים תזונתיים יותר מירקות אחרים – לא רק בוויטמינים ובמינרלים, אלא גם בחלבון. למשל, חצי ק"ג עלי כף האווז (צמח בר נפוץ) מכיל את רוב חומצות האמינו החיוניות בכמות העולה על הקצובה היומית המומלצת. עם זאת, בהתבסס על גארי פאר (Farr) מאוניברסיטת רוטגרס, בוטנקו מציגה הבדלים קיצוניים בתכולת המינרלים בין חמישה סוגי ירקות מגידול תעשייתי רגיל לגידול אורגני. לטענתה, הסיבה להבדלים הקיצוניים היא אקולוגיה שונה לחלוטין של האדמה בשני סוגי החקלאות. אם נתונים אלה תקפים לגבי החקלאות בישראל, הם מהווים טיעון תזונתי חד-משמעי לטובת צריכת ירקות אורגניים וליקוט צמחי בר. מעבר לכך, עלים ממינים שונים חסרים מרכיבים מסוימים, ובמקביל לכך הם מכילים רעלים שונים בכמויות קטנות. לכן, למשל, הוספת פטרוזיליה בקביעות לשייק בהחלט אינה מספקת; יש לצרוך מגוון גדול של ירקות עליים תוך החלפה תדירה של מין אחד במין אחר. בוטנקו ומשפחתה צורכים כ-40 מיני ירקות עליים בשנה. אין ספק, שמגוון כזה מחייב לא מעט עבודת לימוד וחיפוש, ואולי גידול עצמאי או ליקוט של חלק מהעלים – לפחות אם אינכם גרים ליד שוק גדול.

ההיבט המדעי

הספר "ירוק לחיים" מסתמך על מעט מאוד מקורות מדעיים. כמה מטענות הספר ספקולטיביות באופן לא משכנע – כגון הניסיון לבסס את תזונת האדם המיטבית על תצפיות בשימפנזים בטבע, ואפילו הטענות בדבר הסגולות הרפואיות של השייקים הירוקים. בעת כתיבת הספר, שייקים ירוקים לא נחקרו עדיין על-ידי הממסד המדעי; למעשה, כמעט שלא נערך מחקר ישיר אפילו על טבעונאות בכללה (כפי שסיכם לאחרונה ארגון התזונה האמריקאי). "ירוק לחיים" הוא פחות ספר תזונה סמכותי ויותר סיפור אישי סובייקטיבי, המעוטר בסיפורים אישיים נוספים שנשלחו אל בוטנקו מאוהדיה הנלהבים. גולת הכותרת המחקרית של הספר היא "מחקר רוזבורג", שערכה בוטנקו עצמה בשיתוף עם פול פייבר, ב-27 מתנדבים מאורגון. הנבדקים שתו במשך חודש ליטר אחד של שייק ירוק מדי יום, ללא שינוי נוסף בתפריטם. ב-16 מבין 24 איש שסיימו את הניסוי, רמת החומציות בקיבה השתפרה באופן ניכר. כל המשתתפים ציינו שיפורים נוספים ומגוונים בבריאותם. נתונים אלה, כמו גם שפע הסיפורים האישיים שאספה בוטנקו, מחייבים התייחסות רצינית לצריכה מוגברת של עלים בצורת שייקים ירוקים – גם במקרה שלא השתכנעת שנצבר ידע מספיק על השפעותיו של תפריט זה.

שלושה ספרים מאת ויקטוריה בוטנקו, שייקים ירוקים 

לסיכום, "ירוק לחיים" הוא ספר קולח ונעים לקריאה, המציג בהתלהבות סוחפת שיטת תזונה פשוטה, המבטיחה תוצאות בריאותיות מהפכניות לכאורה. מאחר שהשייקים הירוקים שמבקשת המחברת לקדם הם תחום מסוים במסגרת הטבעונאות שהיא עצמה תחום בתוך הטבעונות, במבט ראשון נראה שהספר מיועד לשוחרי בריאות "מתקדמים". אולם מאחר שבוטנקו נוכחה בשיפורים בריאותיים בקרב לא-טבעונים שהרבו לשתות שייקים ירוקים, "ירוק לחיים" עשוי לעניין כל אדם שבריאותו חשובה לו.

*"טבעונאות" (המילה נגזרה מהמילים "טבעוני" ו"נא") היא שיטת תזונה המבוססת על אכילת מזון מן הצומח בלבד, במצב הקרוב למצב הצמח הטבעי, ללא בישול, אפייה, טיגון וכו'. באנגלית המושג הוא "raw food" שמשמעו "מזון נא" אך במספר מקורות, ובכלל זה ב"ירוק לחיים", המושג תורגם ל"מזון חי".